החלטתי פה אחד.
לא סובלים יותר בגלל האדון ביל קאוליץ.
כן, אני אוהבת אותו, וכן, זה כואב.
אבל אני לא יכולה לשבת בבית ולבכות מכל תמונה שלו.
לא.
כל עוד הוא שמח, מחייך, ואין לו בעיות בחיים, זה מספיק כדיי שאני אשמח.
אני לא אגיע לשום מקום עם בכי.
אז גמרנו.
לא בוכים יותר.
לא סובלים יותר.
ולא בגלל ביל קאוליץ, והאהבה אליו.
Game Over.