הממ... אולי לא כולן מכירות אותי
וכן אני קצת נטשתי את הפורום.. לא בכוונה
אז.. כתבתי משו (הוא גם מפורסם בעוד פורום..) ו החלטתי לשים פה..
אם אתן תאהבו אני אשים השמך..
תהנו ^^
בין חיים למוות
פרק 1
יואו איזה לחץ אני לא עומדת בזה יותר!!
עוד ראיון עוד הופעה איך הכנסתי את עצמי לזה בכלל? טוב בעצם אני לא מתחרטת על כלום.
"ניקי מה יש לנו עכשיו?" שמעתי את הצעקה שלו מרחוק.
"אני חושבת שעוד חצי שעה יש לנו ראיון יש לכם הפסקה בנתיים תישאל את אבא לי אין זיכרון של מחשב" החזרתי לו צעקה.
איפה אבא? איפה אבא? איפה הוא כשצריך אותו נוו??
"הוו אבא הנה אתה הכוכב שלך מחפש אותך" סוף סוף מצאתי את אבא.
" מה הוא רוצה? אין לי זמן עכשיו לשטויות שלו" הוא ענה לי
"אני לא יודעת אבל הוא כבר מתחיל לעצבן אותי עדיף שאתה תתעסק איתו".
יצאתי מהחדר, הייתי מותשת לא היה לי כח לכלום. גם לא רציתי לראות אפחד. רציתי רק להעלם. כן, אני יודעת שיש מליון בנות שהיו רוצות להתחלף איתי אבל זה פשוט יותר מידי לחץ. נכנסתי לחדר, מישהו דיבר אליי לא ראיתי מאיפה זה בא,הסתובבתי, הוא לבש שחור היה לו משהו ביד, ניסיתי לדבר אבל לפני שהספקתי שמעתי בום, כאב פילח את הבטן שלי ויותר לא ראיתי כלום.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
אני ניקול, אבל כולם קוראים לי ניקי, בערך בת 17 וחצי הפסקתי לספור כשאמא שלי מתה. לא היה לי אז איכפת יותר מכלום.
עד אותו יום הייתי בת של מנהל יונברסל, חברת ההפקות הגדולה בגרמניה.
כן אני גרה בגרמניה. ואני יהודייה. איך הגעתי למצב הזה? באמת שאני לא יודעת.
אבל, מאותו יום הכל השתנה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
שמעתי דברים מקוטעים בעיקר המון צרחות וסירנה.
אחר כך שמעתי טיקטוקים לא הבנתי איפה אני. ניסיתי לזוז, כל הגוף כאב לי.
ניסיתי לפתוח את העיניים זה עלה בהרבה כאב אבל הצלחתי. ראיתי בעיקר לבן, המוון לבן.
ואז ראיתי את אבא, ישן על כיסא ליד המיטה שלי. ניסיתי לדבר, הצלחתי ללחוש.
"אבא"
"ניקולל אני אל מאמין שיצאת מזה!!" הוא התחיל לבכות
"אבל אבא מה קרה לי?" לא הבנתי מה הולך פה
"מישהו ניסה להתנקש בחיים שלך" הוא ניסה להסביר תוך כדאי בכי
"בחיים שלי?" לא הבנתי "מה אני עשיתי?"
"אנחנו עדיין לא יודעים למה עשו את זה או מי עשה את זה, אבל אנחנו משארים שרצו לנקום בי" הוא ניסה להסביר יותר טוב
"מי זה אנחנו? ולמה שירצו לנקום בך? אבא מה עשית?" ניסיתי לעקל את כל המידע שנחת עלי עכשיו. התחיל לכאוב לי הראש. התחלתי להתפתל מכאב.
אבא התחיל להילחץ הוא יצא מהחדר במהירות וקרא לרופא. הספקתי לראות שהרופא נכנס ושוב עיבדתי את האכרה.
כשחזרתי לעצמי כלום לא כאב לי יותר. פתחתי את העיניים בקלות, וגם הפעם הכל היה לבן.
אבל זה היה לבן שונה, לבן מלאכי.
ראיתי המון אנשים יפים. מלאכים.
לא זה לא הגיוני. אני לא מתה.