אוקיי.... אז כעיקרון זה סיפור קצר שפרסמתי בפורום השני.....אבל לאכזבתי הפורום ההוא ממש לא פעיל ולא מגיבים לי ולא כלום...זה די עצוב.....
כמו שהבטחתי אני אפרסם את הסיפורון הראשון הערב ואם תגיבו ותאהבו את הסגנון כתיבה שלי והכול...אני אפרסם עוד ועוד.....ותאמינו לי המוזה מגיעה אליי מהדברים הכי קטנים.....
מקווה שתהנו.. ותגיבו
ילדה קטנה.....[שם הקטע/שיר/סיפור/כל דבר אחר שתעדיפו]
היא עמדה שם... אחרי השקט, אחרי הסערה, הכאב חלף...
עכשיו רק השניות נספרות, השניות של הסוף, של ההתחלה, ורק הרגע....
נשימה אחרונה, מתרוממים למעלה...
גוף מורם, עיניים פתוחות לרווחה, תקווה אחרונה.
ורק מחשבה אחת עברה, על אהבה אחת אבודה, אהבה שמעולם לא נודעה....
היא אהבה אותו ושנאה אותו באותם הרגעים.
ורק מלמולים...
מלמולים וצרחות השתוללו בליבה, ורעש גדול מסביב, קריאת ילדות של שנים עברו....
הילדה הקטנה והתמימה שהיא הייתה פעם, צועקת לה....
"תראי מה עשית, תראי מה נהיית, מה רק רצית, ככה את נותנת לזה להסתיים?"
היא מלמלה בלחש את מילותיה האחרונות, שאהבה ושנאה בערה בין השורות,
עם כל עברה שנוספה היא רק התחזקה ואז כשאמרה את שמו היא פשוט נשברה.
היא לא הסתכלה לאחור, לא לפנים, לא על העתיד, רק על מה שהיה פעם כשהיא הייתה ילדה קטנה ושקטה,
ועל אותו היום בגן השעשועים שהיא התנדנדה קדימה ואחור.
ועכשיו למעלה כשהגן והעיר נפרשים מתחתיה, בליבה עכשיו בגן יושבת לה ילדה קטנה ובמקום לשמוח היא צועקת ובוכה, בוערת בנשמתה....
לא אכפת לה כבר מאהבה....
היא פותחת את עיניה לאחרונה ועם כל הרעש וההמולה ורק השקט ששורר בליבה,
בלי שאף אחד יראה, בלי שאף אחד ידע... היא מאבדת את התקווה ונופלת לאדמה....
היא לא מחכה לסוף, לנגיעה, לכאב, היא מאבדת את עצמה עוד לפני שהיא מרגישה את הפגיעה באדמה....
וככה היא הלכה לה, ילדה קטנה...
אז....תגיבו...זה מזה חשוב לי....
Sun Dec 30, 2007 8:14 pm
.
,